מטרת מחקר הייתה להעריך את ההשפעה הטיפולית של (Dimethyl Fumarate (DMF על דום נשימה בשינה ואת מידת ההשפעה הפוטנציאלית של הטיפול בעזרת בחינה של מולקולות דלקתיות.

מטופלים עם דום נשימה בשינה שדחו את הטיפול המסורתי בחמצן בלחץ חיובי הוקצו באקראי (ביחס של 2:1) לקבל DMF או אינבו למשך ארבעה חודשים. המטופלים עברו בדיקת Polysomnography לפני ההקצאה לקבוצות הטיפול ולאחר ארבעה חודשים. דגימות נאספו מהמטופלים על בסיס חודשי. התוצא העיקרי היה השינוי הממוצע במדד ההפרעה הנשימתית (Respiratory Disturbance Index – δ-RDI). התוצאים המשניים התמקדו בקשר בין הטיפול ב – DMF והביטוי של ציטוקינים, כימוקינים או NFκB בתאים מונו-נוקלאריים בדם הפריפרי.

65 מטופלים עברו הקצאה, ו – 50 מתוכם השלימו את המחקר (35 בקבוצת ה – DMF ו – 15 בקבוצת האינבו). השינוי הממוצע ב δ-RDI עמד על 13.3 אירועים נשימתיים/שעת שינה (12.9 ± -3.1 בקבוצת DMF לעומת  13.1 ± 10.2 בקבוצת האינבו, β = −0.14, SE = 0.062, p = 0.033). רמות הפלזמה של TNF-α הדגימו ירידה לא משמעותית, ו – IL-10, IL-13 הדגימו עליה לא משמעותית במטופלי DMF לעומת אינבו. לא נראתה השפעה של RDI על ציטוקינים או כימוקונים, אך מטופלים שהגיבו היטב לטיפול הפגינו ירידה משמעותית ברמות ה NFκB לאחר ארבעה חודשים. הטיפול ב – DMF נסבל היטב.

מסקנת החוקרים היא שהתרופה Dimethyl Fumarate מיטיבה באופן חלקי עם מטופלים החולים בדום נשימה בשינה. ייתכן ושיפור זה נובע מהורדה של תהליך דלקתי כלל גופי המתווך על ידי NFκB.

מקור:

Braley T.J et al (2018). Sleep, Volume 41, Issue 8, zsy109